ב2002 במהלך לימודי תואר התמחות בהפרעות אכילה במרפאת "טוויסטוק" השתתפתי בסדנת סוף שבוע הנושאת את השם:
"Eating Disorders: an illness of our time"
הסדנה, שהתקיימה בלונדון, אורגנה על-ידי גברת מרגלי מתיו דרך המרכז להתפתחות חברתית ויעוץ ביוגרפי. לסדנה הוזמנו מספר מרצים: רופא אנתרופוסופי, תרפיסטית באמנות, ויועצת ביוגרפית שחוקרת את נושא הפרעות האכילה דרך עבודה ביוגרפית.
משתתפי הסדנא היו סטודנטים לתרפיה באמנות, יעוץ ביוגרפי ואוריתמיה מרפאה. בחלקה הציגה הסדנה חומר תיאורטי רחב המלווה בתמונה רפואית, בשילוב של עבודה אמנותית והצגת ציורים של מטופלות הסובלות מאנורקסיה ובולימיה. ההתבוננות בציוריהן של המטופלות יחד עם התיאוריה שהוצגה על ידי צוות המרצים הציגו תמונה של נשים הסובלות מחסך עמוק בזהות עצמית, עצמאית, המוטיבים בציוריהן, כמו: צבעים חלשים, היעדרות צורה בציור והחוסר בנוכחות פיסית באופן השימוש בצבע, חסך באדמה, ניקיון וריקנות, כל אלו יצרו תחושה חזקה של חוסר רצון להתגשם בפיסי ובקיום הארצי.
"קולור דובואה", תרפיסטית באמנות שחקרה את הצבעים מההיבט הרוחני מדברת על חיבתה של האנורקטית לצבעים הכחולים/סגולים, וחוסר חיבתה ואפילו דחייה של הצבעים החומים, צבעי האדמה. במאמרו "בעיות רפואיות בנות זמננו-התמקדות על אנורקסיה טוען ד"ר James Dayson רופא אנתרופוסופי, כי חלק מהפתולוגיה האנורקטית היא התשוקה לסגת, התשוקה לעצור את ההתפתחות מאחור, אצל אנורקטיות רבות קיים פחד לגדול, ולתפוס מקום בעולם, האנורקטית מכווצת את עצמה פיזית ונפשית ומצטמצמת עד כדי היותה בלתי נראית.
"Gianna Williams" פסיכואנליטיקנית ממרפאת "טוויסטוק" מדברת על מנגנון האין כניסה בהקשר של אנורקסיה, המנגנון מציג מערך הגנתי מצדה של החולה אשר חוסם יציקת תוכן פנימי הן במובן הרגשי, והן במובן הפיסי זאת מחשש כי התוכן הוא בעל אופי פולשני ומרעיל.
הפסיכואנליזה מאמינה כי למנגנון האין כניסה שורשים עמוקים בינקות אשר חלקם מבוססים על איכות האינטראקציה בין התינוק לאמו, מצבה הפסיכולוגי של האם בזמן ההנקה ומה עובר אל הילד דרך השד יחד עם החלב. אנורקסיה היא הפרעת אכילה אשר במהותה קשורה לדימוי גוף מעוות, מעבר לפחד מעליה במשקל, להרעבה עצמית, להתעסקות אובססיבית באוכל ולפעילות גופנית מוגזמת, משוכנעת האנורקטית כי היא שמנה זאת על אף היותה במקרים רבים כשלד מהלך.
בהרבה מובנים האנורקטית מספקת את צרכיה העצמיים לא דרך אישורם או הערצתם של אחרים אותה, אלא מתוך שכנוע פנימי כי היא עצמה בעלת כוחות על-טבעיים המאפשרים לה להתקיים ללא אוכל. לעתים ניתן לראות בציורים של אנורקטיות דמויות מלאכיות דקות, מרחפות מעל האדמה, מנותקות לגמרי מכל מגע עם חומר ארצי.
אפשר לומר כי הרעב אוחז באנורקטית בחוזקה, מנתק אותה מכל קשר אפשרי עם האדמה, לרעוב בשביל האנורקטית זה לגבור על כוחות הגרביטציה ועל-ידי כך לשחרר את הרוח הכלואה בגוף הפיסי.
זמן השיא בהתפרצות האנורקסיה הוא גיל הבגרות, זמן שבו הישות הצעירה מפתחת תחושת זהות אישית, ישנה התעוררות לא רק למין השני אלא לחלק מהאספקטים והבעיות של החיים, העולם החיצוני איננו הדבר היחידי שכלפיו מתפתחת מודעות, במקביל יש מודעות לשינוים פנימיים ופיסיים. תקופת מעבר זו מילדות לנערות בדרך כלל מלאה בחרדות, אי ודאות ופחדים אשר יכולים לשבש את תחושת הרצון לחצות את הסף, אלו אשר נאבקות להבין את עצמן כאינדיבידואליות, חשופות עוד יותר להשפעות מכול סוג. בריחה היא בדרך כלל מוצא, ופתרון לאלו אשר לא מוצאות עצמן באדמה ומרגישות פחד מהעומד לבוא, אנורקסיה היא אחד מנתיבי הבריחה, הבריחה לאנורקסיה מסמלת קושי ביכולת של הישות הצעירה וסביבתה לעמוד בפני שינוי. צעירות אלו אשר בורחות לנתיבי האנורקסיה מוצפות רגשית מעוצמתו של השינוי ובמקום למצוא את רגליהן על האדמה, הן מתכווצות חזרה לקוטב ההפוך להתגשמות. צעירות אלו מרגישות שהן לא שייכות בשום מקום על האדמה ומשתוקקות לחזור חזרה לעולם הרוח ובשל כך חשות כאב רב כשהן מחויבות להישאר בקיום הארצי ולקבל את הקשיים והאחריות שבגדילה.
דרכי הטיפול בהפרעות אכילה ובאנורקסיה בפרט הן רבות ומגוונות, לפי תיאורית הפסיכולוגיה של העצמי, פרשנות, וניתוח בשלבים הראשונים של הטיפול מובילים לסגירות, חשדנות ונסיגה. לחולה עדיין אין תחושת עצמי שיכולה לספוג פרשנות לצורך התקדמות טיפולית, אמפתיה והבנה הם כלים מנצחים, ברגע שהמטופלת מרגישה כי היא מובנת וקשייה מוכלים משהו בתחושת העצמי שלה מתחזק ומאוחר יותר מאפשר לה לעמוד בפני ניתוח ופרשנות שמציע המודל הפסיכואנליטי כחלק ממערכת היחסים הטיפולית.
תרפיה באמנות היא הזנה נפשית אשר במהותה לא יוצרת איום, בדרך עקיפה מאפשרת האמנות ריפוי ושחרור של רגשות כלואים, אצל רבות מהאנורקטיות רוב הפעילות היא בחשיבה, זה מחזק את השימוש באמנות ככלי לא מילולי המביא חיבור עמוק, וגישה למקומות שהדיבור לא מאפשר.
להלן מספר רעיונות מתוך הטיפול באומנות לעבודה עם הפרעות אכילה:
(חשוב להזכיר כי כל מקרה הוא שונה וכמטפלים חלה עלינו החובה לחקור ולמצוא מה מתאים לצרכים האישיים של כל מטופל ומטופל).
- דרך ההתבוננות, והתייחסות אומנותית על תהליכים חיים המתרחשים בטבע כמו מטמורפוזה של הצמח, הגשר בין האנורקטית לבין סביבתה יכול להיבנות, ההתבוננות בטבע תסיט את תשומת ליבה של האנורקטית למתרחש בתוכה ותוביל אותה להבנה שהמציאות הרוחית שנפשה חושקת בה, מתגשמת הלכה למעשה בעולם הצומח כאן על פני האדמה.
- לרישום צורות קלטיות על משטחי דף גדולים יש אפקט מחמם, ומחייה על הגוף האתרי, צורת השמונה תדגיש את האיזון והחיבור בין הקוטב העליון של מערכת העצבים לקוטב התחתון של המערכת המטבולית, הספיראלה בתנועה ממרכז לפריפריה תאפשר לפנימיות הכלואה דרך החוצה, העבודה על רישום צורות תחזק את הגוף האתרי החלש של האנורקטית.
- ברישומי צללים נבנה תהליך אינטראקטיבי בין אור וחושך, צורות בתנועה מתגלות דרך הצללים השונים, רישומי צללים יעזרו לחולה להיות פתוחה לרצף שינויי הדימויים, ודרך כך יתאפשר שחרור גבולותיה הנוקשים.
- ציור הקשת בצבעי מים ברטוב על רטוב תגשר בין הרוח לפיסי, ובכך תעזור לחולה להתנסות בפנימיותה בקשר, ובחיבור בין שני העולמות.
- לפיסול בחמר יש אפקט מחיה על כוחות החיים. עבודת החמר צריכה למעשה להיות מוצבת על פני האדמה בדיוק כמו שאדם בריא צריך להיות מוצב, המטופלת יכולה לעבוד על תהליך הדרגתי לעבר צורה אנכית עם בסיס איתן, ישנה אפשרות כי בתחילת הדרך תתנגד המטופלת לעבוד עם חמר מאחר והן אינן אוהבות להתלכלך, במקרה כזה אפשר להתחיל עם שעוות דבורים אשר בבסיסה היא בעלת אפקט מחמם.
