ליבוד רטוב תלת מימדי בראי התרפיה- תהליך התגשמות מרוח לחומר / דקלה דון

ליבוד רטוב הינה מלאכה עתיקת יומין, שלה עדויות קדומות בהיסטוריה.
במלאכה זו נעשה שימוש בצמר גולמי שאותו מרטיבים במים וסבון, משפשפים על מצע גס וממנו יוצרים אמנות שימושית ששימשה ועדיין משמשת בחברות מסורתיות ליצירת יריעות האוהל, שטיחים ופריטי לבוש.

נחשפתי למלאכה לפני כעשור, ואני עושה בה שימוש רב בטיפול. חוקרת ומגלה את האיכויות המגוונות שיש לה להציע בהיבט הטיפולי. אשמח לשתף אתכם באחת מההתבוננויות שלי.

בעודי מלבדת מיכל מצמר טבעי, הבחנתי כיצד הצמר עובר דרך ידיי תהליך עדין והדרגתי של התגשמות, ונפשי נעה איתו במטמורפוזה בין רוח לחומר.

רוח

שלב ראשון- הנחת הצמר
מתוך גוש צמר גדול אני מושכת חתיכות צמר רכות ומניחה אותן על הגזרה השטוחה, מסדרת 3 שכבות של צמר בשתי וערב.
המגע ומשיכת הצמר היבש והאווירירי מביאים איתם תחושה של רכות, קלות, כמו להלך על עננים, צלילה אל תוך מרחב של רוח. השכבות מלאות נפח ואויר.
סידור השכבות מזמן התמסרות אל תוך עבודה ריתמית ומדיטטיבית.

הזנה

שלב שני- הרטבה במים וסבון
אני מרטיבה את הצמר במים וסבון ומחדירה את המים בין שכבות הצמר בשני צדדי הגזרה.
נפח הצמר יורד, והיצירה הופכת כבדה.
המגע עם המים נעים וחמים, הזנה של הגוף האתרי.

חיבור- ירידה אל תוך הגוף הפיזי 

שלב שלישי- חיבור סיבי הצמר
מכסים את סיבי הצמר בבד טול .
המגע ההתחלתי עם היצירה מאד עדין.
אני נעה בעדינות על פני סיבי הצמר על מנת שהטקסטורה שיצרתי לא תהרס, כמו מלטפת את פני החומר.
באופן הדרגתי אני מגבירה את קצב התנועה על פני היצירה, מתוך הקשבה לחיבור הסיבים.
אני משפשפת את היצירה משני צדדי הגזרה על מנת לחבר הסיבים, ומגלגלת אותם על מצע גס לחיבור סופי.
השלב מצריך עבודה קשה ומאומצת של הגוף הפיזי שנעשית בהדרגה. עבודה עם כוחות הרצון, חום.
השלב דורש נוכחות של האני, ההופך בהדרגה להיות אחד עם הצמר ונע איתו בהקשבה ובסינכרון.
המגע עם הצמר הופך להיות גס ומחוספס,
היוצר עשוי לפגוש קושי, לעבור דרך הקושי על מנת ליצור מטמורפוזה.
מתוך חיבור הסיבים מתכווץ הגוף הפיזי של העבודה ב-33 אחוז- הצטמקות, הצטמצמות אל תוך הגוף.

עיצוב ומטמורפוזה

שלב רביעי- עיצוב הצורה
אני גוזרת את העבודה השטוחה, מוציאה מתוכה את הגזרה, ומעצבת את הצורה.

מתוך העבודה האוורירית והחד מימדית נוצר מיכל.
היצירה משנה פניה ומתעוררת לחיים בדמות אחרת,
מעורר פליאה והשתאות.

העבודה עם מטופל על ליבוד תלת מימדי מצריכה זמן ויכולה להתפרס על מספר מפגשים, והיא כמו יציאה למסע, מסע של חיבור בין מטפל למטופל.